התמודדות עם הפסקות נשימה בבכי

Breath-holding spell

מאת: אלון גלילי

התקף עצירת נשימה בבכי (Breath-holding spell) הוא תופעה בה מתרחש דום נשימה אצל ילדים, המלווה לעתים באובדן הכרה ושינוי בטונוס שרירי הגוף.

התקפי עצירות נשימה מתרחשים בקרב כ-5% מהאוכלוסייה, ללא הבדל בין בנים לבנות. ההתקפים שכיחים בילדים בגילאי 6-18 חודשים ובדרך כלל לא מופיעים לאחר גיל 5 שנים. הם לא אופייניים לפני גיל 6 חודשים, אך בהחלט יכולים לקרות גם אז. ב-25% מהמקרים קיימת גם היסטוריה משפחתית של התקפי עצירת נשימה. אפשר לבלבל בקלות בין הפסקות נשימה להתקפים אפילפטיים, מאחר והתסמינים החיצוניים עלולים להיות דומים. לפעמים, התקפי עצירת נשימה בבכי מתרחשים בתגובה לתסכול בעת קונפליקט חינוכי.

קיימים ארבעה סוגים של עצירות נשימה:

  1. הפסקות נשימה פשוטות. השכיחות ביותר, ומתבטאות בעצירת הנשימה והפסקת עצירת הנשימה. האירוע המקדים הוא בדרך כלל תסכול או פציעה, אשר מובילים להפסקה זמנית של הנשימה. אין שינוי רציני בחמצון בגוף וההתאוששות היא ספונטאנית. 

  2. הפסקות נשימה הכחלתיות. נגרמות בדרך כלל מכעס או תסכול ויכולות להיגרם גם מכאב. הילד בוכה ומפסיק לנשום - לעתים הדבר מוביל להכחלה, איבוד טונוס שרירים ואיבוד הכרה. ההתאוששות מתרחשת בדרך כלל תוך דקה או שתיים אך חלק מהילדים, לאחר ההתאוששות, נרדמים לבערך שעה. מבחינה פיזיולוגית, לעתים קרובות יש ירידת פחמן דו-חמצני בדם ובדרך כלל גם רמות נמוכות של חמצן. נראה כי התופעות הנ"ל מתרחשות בגלל מספר גורמים: ראשית, הילד אינו נושם. שנית, ישנה ירידה בתפוקת הלב, דבר המוביל לירידת תפוקת החמצן למוח ולאיבוד הכרה. בניגוד להתקפים אפילפטיים, בהפסקות נשימה אין שלב פוסט איקטלי. כמו כן, אין כאן תופעה של בריחת שתן והילד מרגיש בסדר בין ההתקפות. בנוסף לכך, בדיקות ה-EEG של ילדים אלה הינן תקינות. לא נמצא קשר לפיתוח אפילפסיה מאוחר יותר ולא לנזק מוחי, כתוצאה מהפסקות הנשימה. 

  3. עצירות נשימה וחיוורון. בדרך כלל מקושרות עם אירוע כואב. הילד הופך לחיוור (בניגוד להכחלה) ומאבד הכרה כמעט ללא בכי. ההתאוששות מתרחשת לרוב תוך דקה או שתיים. בדיקות ה-EEG של ילדים אלה הינן תקינות, אין שלב פוסט איקטלי ולא בריחת שתן. יתכן כי קיים קשר מסוים בין ילדים שסובלים מעצירת נשימה זו לבין מבוגרים שסובלים מהתעלפויות. 

  4. עצירות נשימה מסובכות. זוהי כנראה צורה יותר חמורה של שתי עצירות הנשימה הקודמות: ילדים הסובלים מעצירות נשימה מסובכות בדרך כלל מתחילים מהכחלה או חיוורון שנלווים אליהם התקפים דמויי אפילפסיה. ה-EEG אצל ילדים שאינם חווים את עצירת הנשימה בזמן הבדיקה הוא בדרך כלל תקין. 
     

דרכי התמודדות:

יש להפריד בין ההתמודדות החינוכית להתמודדות הרפואית.

התמודדות רפואית:

חשוב להיוועץ עם רופא. יכול מאוד להיות שישלחו אתכם הביתה ויגידו לכם שזה כלום – רק הפסקות נשימה בבכי ואין מה לבדוק או לטפל מבחינה רפואית. יתכן שתתבצע בדיקת EEG לשלול התקפים אפילפטיים. בנוסף, יתכן שתתבצע בדיקת אלקטרוקרדיוגרם (אק"ג) בה נעשה רישום הפעילות החשמלית של הלב. כמו כן, יתכן שתיבדק האפשרות כי קיימת היצרות של קנה הנשימה. יש לציין כי קיימים מחקרים שמצביעים על כך שתוספת ברזל מפחיתה את העוצמה של התקפי עצירת הנשימה בבכי.

התמודדות חינוכית:

התקפי עצירת נשימה הם מחזה מפחיד! לעיתים התינוק/הילד מתעלף, מכחיל, גופו מתקשה והוא אף עלול לחרחר מעט. ההורים, המתקשים להתמודד עם המחזה הנוראי, ינסו לעיתים לעשות הכל בכדי שמקרה זה לא יחזור על עצמו. בכך טמונות מספר סכנות:

1. הילד עלול לפתח יכולת לקוייה של התמודדות עם תסכולים. זאת מאחר והחשש מהפסקת נשימה יוביל את הוריו להימנעות מהצבת גבולות ובכך ימנע ממנו ההכרח להתמודדות עם תסכולים.

2. הילד יבין שככל שהוא בוכה חזק יותר, או לחלופין מפסיק לנשום, כך גדל הסיכוי לקבל את מה שהוא רוצה.

3. ההורים יפחדו לקחת את הילד לחיסונים, רופא שיניים, בדיקות דם וכו'. גם כאשר בדיקות אלה אכן מתקיימות, ההורים עלולים לחוש חרדה, שיכולה לעבור לילד.

4. מחשש להפסקות נשימה בבכי, צוות הגן עלול להתיחס לילד בצורה שונה מלשאר הילדים.

5. עלול להיווצר פער בין ההורים ביחס לילד ובדרכי ההתמודדות עימו. כאשר הורה אחד חושש יותר מאירועי הפסקות הנשימה בבכי, הוא עלול להתייחס אל הילד בצורה שונה מההורה האחר, או אפילו להתרחק מהילד. זה עלול להוביל לחוסר תיאום בין ההורים. אם למשל, אחד ההורים נחשף יותר לאירועי הפסקות נשימה, הוא עלול לחשוש מהישארות לבד עם הילד או מהצבת גבולות.

 

על מנת להתמודד בצורה המיטבית עם התופעה:

א. יש לשלול בעיות רפואיות.

ב. מומלץ ששני ההורים יעברו סדנת החייאה בתינוקות וילדים (גם במטרה להפחית חששות)

ג. יש להציב גבולות לילד. בנושא של הפסקות נשימה בבכי, קיים מידע מוטעה רב. מבוגרים רבים נוטים לכעוס על הילד ולהאשים אותו שהוא מפסיק לנשום בכוונה, צוותים חינוכיים נוטים לעיתים להאשים את ההורים בחיזוק התופעה ולעיתים אף חושבים שהדבר הנכון הוא לתת לילד "פליק" בטוסיק בכדי שיחזור לנשום. הילד, לרוב, אינו מפסיק לנשום בכוונה – לראייה ילדים רבים מפסיקים לנשום דווקא כשהם נופלים ומקבלים מכה חזקה. תופעה זו חולפת עם הזמן והדבר הנכון הוא להציב גבולות לילד, ללא שום כעס ומבלי לייחס לילד כוונת זדון. בדיוק כמו עם ילדים שלא מפסיקים לנשום בבכי, הילד לא יקבל את הממתק, צעצוע בין אם הוא יבכה ובין אם הוא לא יבכה. מכיוון שיש ילדים שגם מתעלפים, אין שום בעיה להרים את הילד לידיים, כשרואים שהוא מתחיל בכי חזק, ומיד כשרואים שהכול בסדר להוריד אותו לרצפה, בלי כעס, בלי רחמים ובלי תשומת לב מיוחד. כך תוכלו להבטיח שילדכם יצליח להתמודד בעתיד עם תסכולים וגבולות וכך תכינו אותו טוב יותר לכללי מסגרת חינוכית. בנוסף, תפחיתו את הסיכויים שתתקיים התניה בין בכי חזק לבין קבלת דבר מה שהוא חפץ בו.

ההתמודדות עם הפסקות נשימה בבכי עלולה להיות טראומטית עבור ההורים (ובני משפחה אחרים) וכן עלולה להביא לקשיים בהצבת גבולות ואף לחרדות סביב הילד וחינוכו. על מנת להתמודד נכון יותר, מומלץ לפנות להדרכת הורים, כבר בפעמים הראשונות של אירועי הפסקות נשימה בבכי. 

רחוב הכרכום, שכונת 06, מעלה אדומים

בשל המעבר למשכן החדש, הטלפונים אינם זמינים בימים הקרובים.

שלח לנו מייל:

hanay@mam.org.il