התאבדות היא אחד מגורמי המוות המרכזיים בעולם המערבי. על פי נתוני משרד הבריאות, בישראל מתים בהתאבדות כ- 500  אנשים בשנה. עם זאת, אובדנות אינה גזירת גורל אלא מהווה תופעה שבמקרים רבים ניתנת למניעה. במדינות רבות בעולם בהן: בריטניה, יפן, סקוטלנד, הולנד ועוד, הופעלו תכניות למניעת אובדנות בעקבותיהן הצליחו לצמצם את שיעורי ההתאבדות באופן ניכר. על מנת להצליח בצורה הטובה ביותר למנוע מקרי אובדנות, הכלי המרכזי העומד לרשותנו הוא כלי האיתור. לכן, ככל שיותר אנשים יכירו את גורמי הסיכון לאובדנות, יגברו הסיכויים לזהותם בזמן ולמנוע את המקרה הבא.

 

חשוב לזכור שאובדנות היא תופעה מורכבת. לעיתים איננו מודעים לכל המורכבויות והמעמסות איתם התמודד האדם טרם ביצע את המעשה האובדני. בתקשורת לעיתים יש הצגה חלקית של המצב והיא נוטה להדגיש גורם אחד שהוביל את האדם לבצע את המעשה. עם זאת, כיום ידוע לנו שאובדנות לרוב איננה נגרמת בגלל מקרה בודד אלא מורכבת משילוב של מספר גורמי סיכון המצטרפים ביחד ללחץ או מצוקה נפשית מתמשכת שלא קיבלה מענה מספק. ייתכן שהמקרה הבודד, או האחרון הינו "הקש ששבר את גב הגמל". ראיית התמונה הרחבה והסתכלות על הקשרים רחבים יכולים לסייע לנו לזהות את האנשים המצויים במצוקה ולנסות לעזור להם.

 

סימני אזהרה מרכזיים:

1. אדם שמביע רגשות ייאוש, חוסר אונים ו"אין מוצא", מדבר על מוות ועל העדר סיבה לחיות.

2. אדם שנוטה בתקופה האחרונה "לסגור דברים": אומר דברי פרידה לקרוביו, מחלק את רכושו, נותן מתנות יקרות ערך ברמה שהיא מעבר למה שהיה רגיל.

3. אדם שמבטא תחושה שהוא מהווה נטל על הסביבה שלו.

4. אדם שבתקופה האחרונה נוטה יותר להתנהגויות סיכוניות כגון: שתיית אלכוהול מופרזת, צריכת סמים, התנהגות פזיזה,  נהיגה פראית בכביש, חוסר שיקול דעת.

5. שינויים קיצוניים במצב רוח ובהתנהגות, ובדפוסי שינה ואכילה.

6. יש לשים לב להתנהגויות כגון התבודדות ונסיגה מקשרים והתרחקות מגורמי סיוע.

 

מה עושים אם מזהים את גורמי הסיכון? למי ניתן לפנות?

אובדנות הינה מעשה קצה שמתרחש ברגע שיא של סבל או מצוקה נפשית. מחקרים רבים מדווחים שאחרי אותו שיא ישנה תמיד רגיעה. לכן חשוב לזכור שתחושת חוסר האונים המלווה את אותו האדם, ותחושת האין מוצא הינה זמנית וחולפת. חשוב שאדם שמצוי במצוקה לא יהיה לבד עם המחשבות הללו, אלא יוכל לפנות למישהו שיכול לסייע לו. גם במצב בו האדם שנמצא במצוקה מבקש לא לשתף אחרים במצוקתו, חשוב להבין כי הדיווח על המצוקה מציל חיים ולא מהווה בגידה באותו האדם, גם אם קיימת סכנה שהיחסים עם אותו האדם יתקלקלו. אילו האדם לא היה מעונין בעזרה, הוא לא היה משתף את הקרובים אליו.

מספר כללי אצבע:

1. אם אתם מזהים אדם שנמצא בסיכון לאובדנות אל תשאירו אותו ללא השגחה.

2. וודאו שאין בסביבתו אמצעים שעלולים לסכן אותו.

3. הקשיבו לאדם מבלי לשפוט ומבלי להעביר ביקורת.

4. פנו לגורם מקצועי. ניתן לפנות לגורמים הבאים:
    

• במצב של סיכון מיידי – יש לפנות ישירות למיון  בבית חולים או לרופא משפחה או טרם.

• במידה והסיכון אינו מיידי או שיש התלבטות לגבי חומרת המצב – ניתן לפנות לגורמי תמיכה ארציים כגון ער"ן (טלפון:1201), או לאתר האינטרנט של סה"ר  http://www.sahar.org.il/ .

• ברמת העיר - עבור אדם מבוגר: ניתן לפנות למוקד 107 של מעלה אדומים  או לתחנה לבריאות הנפש 

בטלפון:02-5900761

• עבור ילד או מתבגר  (עד גיל 18) ניתן לפנות לשירות הפסיכולוגי החינוכי של מעלה אדומים להערכת סיכון אובדני: 02-5421333

• העיר מעלה אדומים נכנסה לאחרונה לתוכנית הלאומית למניעת אובדנות ולכן קיימים שירותים טיפוליים בתחום. לקבלת מידע נוסף ניתן לפנות לאתר האינטרנט של עמותת בשביל החיים http://www.path-to-life.org 

 

אדם קרוב אליכם נמצא במצוקה וחשב או ביצע מעשה של אובדנות או פגיעה עצמית?

​

אל תישאו את זה על כתפיכם לבד! פנו בעצמכם לגורמי המקצוע המומלצים בכתבה.

 

​