מיניות והספקטרום האוטיסטי

מאת: אלון גלילי

קשה לדבר על מיניות גם כשמדובר במתבגרים טיפוסיים. הנטייה הטבעית של ההורים ושל אנשי המקצוע היא להתעלם מהנושא ולקוות שהדברים יסתדרו מעצמם. גיל ההתבגרות הוא תקופה קשה, במיוחד עבור מתבגרים עם אוטיזם אשר מתמודדים גם ככה עם קשיים חברתיים, תקשורתיים ותחומי עניין מוגבלים. גיל ההתבגרות הוא גם תקופה קשה מאוד להורים למתבגרים עם אוטיזם שפתאום צריכים להתמודד עם שינויים כה רבים שלעיתים תופסים אותם בהפתעה. 
גם שיחות רגילות יכולות לבלבל ילדים עם אוטיזם, אבל שיחות על מערכות יחסים ומין הן חשובות במיוחד. עוד בגיל הגן כדאי לדבר עם הילדים על היחסים המשפחתיים (אבא, אמא, סבא, סבתא ודודים), ומגיל 9 כבר אפשר לדבר על גיל ההתבגרות. ילדים עם אוטיזם זקוקים לזמן רב יותר כדי להתרגל לשינויים ולכן יש לנסות ולהעריך כמה זמן הילד צריך בכדי להתכונן להתבגרותו.
כדאי לעשות חשיבה על אילו הרגלים והתנהגויות יש לשנות עוד לפני הכניסה להתבגרות. למשל, אם הילד נוגע באיבר מינו בציבור כדאי להחיל התנהגויות מתאימות חברתית עוד בגיל צעיר.

הדרך הטובה ביותר להכין את הילד לחיים היא להיות זמינים לכל שאלה שיש לו על גופו ועל מין. יש להיות סובלניים וכנים. מותר להשיב שאנחנו לא יודעים את התשובה ולהציע לו שנחפש אותה ביחד. אם הילד שואל שאלה בזמן לא הולם, כדאי לפתח תגובה קבועה, למשל "זו שאלה טובה, זה לא זמן מתאים, נדבר עליה כשנגיע הביתה". חשוב לזכור אכן להתמודד עם השאלה בזמן מאוחר יותר בכדי לעודד שאלת שאלות. כדאי גם ליצור קשר עם צוות בית הספר או הגן ולתאם עימם ולהודיע להם על אילו נושאים אתם מתכוונים לדבר עם הילד ואילו נושאים מעסיקים אותו במיוחד בתקופה זו. בדרך זו תוכלו למנוע בלבול ולהבטיח המשכיות של החומר.
ניתן להגיע עם הילד לנושא של גיל ההתבגרות דרך הסבר על כלל מעגל החיים, מינקות עד לזקנה. אפשר להשתמש בתמונות של בני משפחה, להסתכל ולחשוב יחד עם הילד על ההבדלים בתמונות לפי גיל ומגדר. למשל: למי יש זקן? לבנים? לבנות? לתינוקות? למבוגרים? וכו'. ניתן לצייר עם הילד גוף ולעבור עימו על כל איבר ולהסביר אילו שינויים יתרחשו בו. חשוב לספר בשמחה על שינויים אלה ולהסביר את הייתרונות בלהיות מבוגר (יוכל להצביע בבחירות, להחליט את החלטותיו וכו'). עם ילדים נמוכים קוגניטיבית כדאי לעורר בדרכים שונות את המודעות לחלקי הגוף השונים (על ידי שימוש במדבקות, צבעים שונים וכו'). 
הרופא שלכם יכול לעזור, במיוחד אם ילדכם רוצה תשובה מספקת, מלאה ומדעית. כדאי לקבוע תור לרופא כאשר ילדכם מתבגר ובכך לכלול בדיקה שגרתית וגם שיחה על ההתפתחות המינית. כדאי לשים לב לכך שילדכם לא יפתח תפיסה לא מציאותית על איך גופם או גוף של אחרים אמור להראות. לדוגמא: בני נוער עלולים לחשוב שמה שמוצג בטלוויזיה מייצג באמת את גופם או את הגוף של אחרים או לחשוב שגופם יהפוך להיות שרירי כמו של כוכב טלוויזיה מסויים. זה עלול להוביל לאכזבה ולהוריד את ביטחונם העצמי. זה שכיח שביטחונם העצמי של בני נוער יורד אבל זה קשה יותר לילדם עם אוטיזם.
כדאי להיזהר בשימוש בשפה במיוחד אם חשיבתו נוקשה. למשל, במקרה שתגידו לילדכם שמשתנה לו הקול, הוא עלול לדאוג בגלל שהוא יתפוס זאת כמשהו שלילי. לא כדאי להישאר עמום, עדיף לומר לו שהקול שלו משתנה כתוצאה מהתפתחות נורמאלית של גיל ההתבגרות והוא יהפוך להיות עמוק יותר מכיוון שלגברים קול עמוק יותר מאשר לנשים. ניתן גם לתת דוגמאות מסבא וסבתא או מההורים.
כדאי להבחין בין מושגים רפואיים לבין מושגים שבנכם ישמע בגן הילדים או בבית הספר. זה יקל על הבלבול כאשר הם ישמעו מילים אלה וימנע מהם טעויות שעלולות להוביל להצקות. כדאי גם שתתייחסו לחלקי גוף אינטימיים כאל פרטיים ולהציע לילדכם שאם הם שומעים על איברים אלה בבית ספר הם לא חייבים להצטרף לשיחה. בנוסף לשינויים הפיזיולוגים שגופם יעבור, כדאי שילדכם ידע על התפתחויות כמו וסת, זקפה וחלומות רטובים. הילד זקוק לביטחון שהתפתחויות אלה הם נורמאליות ושכולם עוברים אותן. בנות עלולות לחשוש שהן מדממות למוות ואילו בנים עלולים לחשוש שהרטיבו את המיטה. כדאי שתהיו שם בכדי לומר להם שתופעות אלו הן נורמאליות ושאתם זמינים לשאלותיהם. ניתן להשוות את מה שקורה להם למה שקורה עם נוזלי גוף אחרים, ולחלקים בגוף בהם הם נוצרים: דמעות, זיעה, שתן וזרע. זה יכול לעזור לילדכם לקבל הבנה טובה יותר על איך גופם עובד.
כאשר תסבירו על וסת לילדתכם כדאי שתציידו אותה במוצרים המתאימים. ניתן לאחסן אותם במגירה מתאימה, כך שהיא תהיה בטוחה שהם תמיד יהיו שם כשהיא צריכה אותם. כדאי גם לדבר איתה על עם מי היא צריכה לדבר בבית ספר במקרה והמחזור שלה מתחיל שם. בנוסף לסיפוק המוצרים, צריך להראות לילדתכם איך להשתמש בהם, אולי על ידי פתיחת אחת החבילות והדגמה על איפה ואיך להשתמש בהם כראוי.
אוננות היא פעילות טבעית אצל ילד בגיל ההתבגרות. כדאי לדבר עם ילדכם על אוננות כך שהם לא יפתחו מתח וחרדה סביב נושא זה. כדאי להבהיר לילדכם שמה שקורה לו זה משהו טבעי שקורה לכל גבר. כאשר תדברו איתו על זקפה כדאי שגם תסבירו לו על חלומות רטובים.חשוב שילדכם ידע איך לנקות עצמו לאחר מכן ולספק לו דרכים לכך, אולי מגבונים לחים. במקרה של חלומות רטובים תרצו שילדכם יספר לכם וכך תוכלו להחליף ביחד מצעים.
כאשר תדברו עם ילדכם על גיל ההתבגרות כדאי שתספקו להם קווים מנחים על עם מי הם יכולים לדבר על נושאים שמעניינים אותם: אמא, אבא, רופא או יועצת בבית הספר. חשוב שתסבירו להם על ההבדלים בין חדרים פומביים ופרטיים ועל איך הם צריכים להגביל פעילויות פרטיות כמו אוננות לחדרים פרטיים. בכדי להמחיש זאת ניתן להצמיד שלט עם הכיתוב פרטי בדלת חדרו של הילד. חשוב לומר לילד שזה שחדרו פרטי אין המשמעות שהוא מתאים לכל סוג של פעילות מינית. ניתן להכליל כלל בבית שלכל חדר שנכנסים והדלת סגורה צריך קודם לדפוק. ניתן גם להרחיב את הנושא של הפרטיות לנושא של איך לשמור על ביטחונם.
ניתן להקריא לילד סיפור חברתי העוסק בסיטואציה בה אדם נוהג באופן בלתי הולם באדם אחר ועל כך שצריך לספר למבוגר אחראי כאשר הם דואגים מהתנהגויות אחרים כלפיהם. בנוסף, כדאי שתדאגו לביטחון ילדכם באינטרנט. גם על האינטרנט צריך לדבר ולא להניח שהילד יכליל התנהגויות נלמדות על מצבי סיכון לעולם הוירטואלי. 
בעוד גיל ההתבגרות קשה לכל ילד, הוא קשה במיוחד לילד שמתקשה עם שינויים ושרגשותיו מבלבלים אותו. בנוסף לכך שגופם משתנה, חייהם חסרי יציבות הם עוברים מסגרות לימודים, פוגשים חברים חדשים וסדר יומם משתנה. כאשר תכינו את ילדכם לשינויים אלה תביאו לכך שחרדותיהם ירדו למינימום.
בגיל ההתבגרות צריך לשים לב טוב יותר להיגיינה האישית. ילדים עם אוטיזם צריכים להיות מודעים לכך שבגיל ההתבגרות מתרחשים שינויים בגוף ושלשינויים אלה יש פתרון כמו דאודורנט, מקלחת, נטילת ידיים וכו'. לא רק הפתרון צריך להיות מוצג לילד אלא גם למה בכלל צריך להשתמש בו. לדוגמא: למה בכלל צריך להתגלח? (תשובה אפשרית: מי שלא מתגלח עלול להראות לסביבה כמוזנח). עדיף שעוד לפני שילדכם יגיע לגיל ההתבגרות תגיעו לסדר יום קבוע למקלחת, הכנסת בגדים מלוכלכים לכביסה וכו'. ככל שילדכם יכנס לגיל ההתבגרות, יכול להיות שתרגישו צורך לדבר איתם על יחסי מין. יכול להיות שילדכם כבר יודע את החלק הביולוגי משיעורים בבית הספר או שהסברתם לו בעבר. כדאי לברר בבית ספר לפני שתדברו איתם על זה בכדי להבטיח המשכיות ולהפחית את הבלבול. ניתן גם להסביר להם על מיניות דרך ספרים המותאמים לנושא וכדאי להתייחס גם לנושא של מחלות מין והריון לא רצוי.

כמו בני נוער טיפוסיים, גם מתבגרים עם אוטיזם חווים שינויים רגשיים ורגשות מיניים. הם מתעניינים במין ומעוניינים במין בדיוק כמו מתבגרים אחרים. אולם, היכולת החברתית והתקשורתית הפגועה שלהם מקשה עליהם. מצב זה הופך את החינוך המיני שלהם לקריטי. הדבר נכון במיוחד בגלל הקושי בזיהוי מצבים מסוכנים וכן קושי לפרש את מחשבות, רגשות וכוונות האחר. זה הופך אותם לאוכלוסייה בסיכון גבוה במיוחד לפגיעה מינית.

הצורך בחינוך מיני למתבגרים עם אוטיזם אינו בא רק בכדי לענות על האפשרות של פגיעה מינית אלא גם בכדי לקדם התפתחות מינית בריאה. מחקרים מצאו שמתבגרים עם אוטיזם סובלים ממחסור בידע מיני יחסית לבני גילם עקב גישה מוגבלת למשאבים חינוכיים וחוסר בקבוצת שווים. מחקרים שונים מצביעים על כך שהמקור העיקרי של ידע שקיים אצל מתבגרים עם אוטיזם על מיניות הוא הוריהם, אך להורים יש ניסיון מועט בהכוונה מינית.

הקושי החברתי מביא עמו גם קושי באינטראקציה מינית. מקורות נגישים כמו פורנוגרפיה יכולים לגרום לבנים עם אוטיזם להציג ללא כוונה התנהגות מטרידה או אגרסיבית מכיוון שהם עלולים לראות בפורנוגרפיה כמקור אמין. בנות עם אוטיזם עלולות לראות בסדרות טלוויזיה כמדריך לאינטימיות והן יכולות להיות נאיביות ומפתות מבלי להבין מצבים מסוכנים בגלל חוסר ניסיון ושיפוט לקוי.

הסובלים מאוטיזם מציגים קושי בהבנת מסרים לא מילוליים מה שעלול להביא למצבים לא נעימים או מסוכנים. למשל אם לא יבינו שמישהו לא רוצה לדבר איתם עקב קושי בקריאת שפת גופו או הבעות פניו. ככל שמכילים יותר אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים במסגרות רגילות כך גובר הצורך בחינוך מיני.

באופן מובן, הורים מודאגים מאוד כאשר ילד עם אוטיזם מתחיל לעסוק בהתנהגויות מיניות, במיוחד אם ההתנהגויות אינן הולמות. הורים מדווחים על חששות מכך שילדם יהיה מנוצל על ידי אחרים ומכך שכוונותיו ומעשיו יפרשו לא נכון על ידי אחרים. אולם, הורים גם חוששים מכך שילדם יעשה מעשה שיפגע באחרים או מעשה שנוגד את החוק. הורים גם מציינים שלמרות שיש להם רצון ללמד את ילדם על מיניות הם מרגישים שאין להם את הכלים והידע לעשות כן. מקובל להניח שהתנהגויות מיניות צריכות להילמד בתוך ההקשר של יחסים בין בני אדם ושההורים הם המחנכים הכי טובים לילדיהם.

כדאי להתחיל חינוך למיניות עוד בגיל הרך, ולהכין את הילד לכך עוד לפני שהוא נכנס לגיל ההתבגרות. חינוך למיניות לאנשים עם אוטיזם צריך להתמקד לא רק בתיקון ה"בעיה'' שבמקרים רבים היא צמצום התנהגות מינית בעייתית (כמו אוננות בפומבי). במקום זאת, החינוך צריך להיות מותאם לרמה ההתפתחותית של המשתתף (למשל, למידת ההבדל בין ציבורי לפרטי מתאים לבעלי רמה התפתחותית נמוכה יותר), מניעה (למשל, ללמד איך לקבל "לא'' כאשר מחזרים ומתי ואיך לאונן), האתגרים שבטכנולוגיה (פייסבוק, פורומים, וואטסאפ). בנוסף, כאשר קיים קושי בהכללה מסיטואציה נלמדת אחת לאחרת כדאי לעבור על סיטואציות רבות ומפורטות ככל האפשר.

אין לחשוש מכך שדיבור עם ילדכם על נושאים הקשורים לגיל ההתבגרות יעורר אצלו התנהגויות מיניות. ילדכם נחשפים למין בכל מקום (טלוויזיה, מחשב, בית ספר) ולא מומלץ להשאיר את החינוך המיני שלהם לחסדיו של האינטרנט. יש לזכור כי מיניות היא דבר טבעי ובריא וכדאי לשוחח על כך ולהעביר מסר זה לילדכם.
 

 

רחוב הכרכום, שכונת 06, מעלה אדומים

בשל המעבר למשכן החדש, הטלפונים אינם זמינים בימים הקרובים.

שלח לנו מייל:

hanay@mam.org.il